עמוד קודם עמוד הבא

3.1 מקורות [ביבליוגרפיה]

מקורות החיבור הם בדרך כלל ספרים ומאמרים שעליהם מסתמכים לצורך ביסוס הטענה או ההשערה וכן לצורך תמיכה בעמדת הכותב בהמשך החיבור. דרך רישום המקורות הינה בעלת חשיבות עליונה בכתיבה האקדמית וכללי הכתיבה הינם אחידים בעולם כולו. יחד עם זאת, קיימות שונויות קלות בין הדרך שבה נרשמת הספרות במדעי החברה ובמרבית הנושאים בתחומי האמנויות ומדעי הרוח, לבין הדרך שבה נהוג לרשום את המקורות בהיסטוריה, משפטים ותולדות האמנות בחלק ממוסדות הלימוד. רשימת המקורות [ביבליוגרפיה] מופיעה מיד לאחר סיכום העבודה, כאשר לאחר רשימה זו מופיעים רק נספחים, במידה וישנם. בשלב הראשון אציג את הדרך הנפוצה ביותר לכתיבת מקורות ולאחר מכן את החריגות הקיימות.

המקורות נרשמים תמיד על פי סדר האותיות, כאשר אם קיימים מקורות בעברית ובלועזית, רושמים תחילה את המקורות בעברית ולאחר מכן מתחילים את רישום המקורות בלועזית. יש שמפרידים בין מקורות בעברית ובלועזית לרשימות נפרדות, ויש המפרידים בין ספרים, מאמרים ורשימות עיתונאיות, כאשר אלה מופיעים ברשימות נפרדות. לעיתים הדבר נובע מדרישה של המרצה או המנחה וראוי לברר זאת קודם כתיבת החיבור.

בתחילת הערך הביבליוגרפי מופיע שם המשפחה של המחבר או המחברים. לאחר שם המשפחה של כל מחבר מופיע פסיק, ואחריו האות הראשונה של השם הפרטי ונקודה ופסיק. לאחר מכן מופיעה שנת ההוצאה של הספר בסוגריים ולאחריה פסיק, לאחריו שם הספר וקו מתחתיו, שם ההוצאה ועיר ההוצאה. להלן דוגמאות של דרך כתיבת מקורות:

אם אנו משתמשים בספרו של אלעזר שבייד משנת 1970, על עולמו של א.ד. גורדון, נכתוב את הערך הביבליוגרפי בדרך זו:

שבייד, א., (1970), היחיד - עולמו של א.ד. גורדון, עם עובד, תל-אביב.

נוכל לכתוב זאת כנוסחה קבועה בדרך הבאה, כאשר יש לזכור כי בין כל פריט, יש להוסיף פסיק כפי שהדבר נראה בדוגמה ובנוסחה.

שם משפחה, שם פרטי [אות ראשונה בלבד]., (שנת הוצאה), שם הספר, הוצאה, עיר.

יש הנוהגים לכתוב את שם הספר במקום בהדגשה של קו מתחתיו באותיות אלכסוניות [איטליקס] או באותיות בולטות ושחורות, אולם הדגשה בקו הינה נוחה ומקובלת על כל השיטות.

כאשר יש יותר ממחבר אחד לספר, ממוקם ברשימה הביבליורפית שם המחבר הראשון על פי סדר הא'-ב', כאשר לאחר כל אחד מהמחברים מופיע פסיק, כפי שנראה ברשימה הביבליוגרפית הקצרה שלפנינו:

בר-מוחא, י., דור, ד., (1995), קדושים בע"מ, ספרית מעריב, תל-אביב.
וואצלאווק, פ., ויקלנד, ג., פיש, ר., (1979), שינוי - עקרונות של יצירת בעיות ופתרונן, ספרית הפועלים.
שבייד, א., (1970), היחיד - עולמו של א.ד. גורדון, עם עובד, תל-אביב.

כאשר ספר מתורגם, רצוי בדרך כלל גם לרשום את שם המתרגם והדבר נעשה כמתואר בדוגמה הבאה:

פורסייט היילי, א., (1985), אשה עצמאית, (תרגום: מ. ירושלמי), זמורה ביתן, תל-אביב.

כאשר הרשימה הביבליוגרפית הינה בלועזית, יהיו, כאמור, כללי הכתיבה זהים, על פי סדר ה-ABC כפי שניתן לראות בדוגמה שלהלן:

Maslow, (1968), Toward a Psychology of Being, D. Van Nostrand Co., New-York.

אם לספר מספר מחברים, הרי שהכללים זהים לדרך שבה נכתבת הרשימה הביבליוגרפית בעברית.

רישום ביבליוגרפי של מאמר שונה מרישום של ספר, בכך שלאחר שם המחבר או המחברים, מופיע שם המאמר, כשהוא סגור מצידיו במרכאות. קיים שוני בין מאמר הלקוח מכתב-עת או עיתון, כאשר לאחר שם המאמר נכתב שם כתב העת, מספרו הסידורי והתאריך ולאחריו העמודים המכילים את המאמר מתחילתו ועד סופו ובכלל זאת, רשימת המקורות ונספחים, אם קיימים.

א.טל, "הפרוטסטנטיות השמרנית ומעמד היהודים ברייך הגרמני השני 1914-1870", ציון כ"ז, תשכ"ב, עמ' 87-111.

Brown, A.L., & Palincsar, A.S., “Inducting Strategic Learning from Texts by Means of Informed, Self-control T raining”, Topics in Learning and Learning Disabilities 2 (1), 1982, pp. 1-17.
כאשר המאמר מעיתון, דומה הרישום לזה של כתב העת, אם כי מצויין התאריך המדויק של העיתון, ואם מחולק העיתון למדורים, הרי שגם מצוין מספר המדור, כפי שניתן לראות בדוגמה הבאה:

פרץ, ס., "הבורסה עולה הפדיונות יבלמו", הארץ, 13.4.1999, עמ' ג3.

כאשר המאמר לקוח מספר, קיים בערך הביבליוגרפי מאפיין כפול. מצד אחד מדובר במאמר ומצד שני, בספר שבתוכו נמצא המאמר. ספרי מאמרים מכונים בדרך כלל "אנתולוגיה", המוגדרת כילקוט של דברי ספרות נבחרים של סופרים שונים. הדבר אינו בהכרח אמור לגבי ספרות, אלא גם לגבי חינוך, ניהול ותחומים נוספים שבהם התקיים שיתוף פעולה של מספר מחברים שכונסו בתוך ספר שנערך על ידי אדם אחד או יותר. במקרה זה, יש לכתוב את שם מחבר המאמר, לאחריו במרכאות את שם המאמר, ולאחר מכן את המילה -בתוך,: - ואת פרטי הספר, כפי שכותבים ספר כערך ביבליוגרפי. בסוף כתיבת הספר, יש להוסיף גם את העמודים שבהם כתוב המאמר. דרך הכתיבה בעברית ובאנגלית זהה, כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות:

אפרת, מ., "מצמיחה כלכלית מואצת לקיפאון: תכנית העשור ותוצאותיה". בתוך ש. שמיר, (עורך), ירידת הנאצריזם, 1970-1965: שקיעתה של תנועה משיחית, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור בע"מ, תל-אביב, 1978, עמ' 61-79.

שרן, ש., הרץ-לזרוביץ, ר., וליכטנזון, י., "מורים בתהליך שינוי", בתוך: שרן, ש., והרץ-לזרוביץ, ר., 'מורים ותלמידים בתהליך שינוי', תל-אביב, רמות, אוניברסיטת תל-אביב, ע"מ 131-206.

Woods, R.H., “Managing Human Resources in Clubs”, In: J. Perdue, (ed.), (1997), Contemporary Club Management, Educational Institute, Virginia-Michigan, pp. 249-290.
כפי שציינתי, מקור אינו בהכרח ספר או מאמר ולעיתים יש להתייחס גם ליצירת אמנות כלשהי כמקור המשמש לצורך הכתיבה. כאשר מדובר בחיבור העוסק בתולדות האמנות, קיים רישום איקונוגרפי של יצירות האמנות, שבו אעסוק בסעיף 3.4. לעומת זאת, כאשר התמונה מהווה רק אחד ממקורותיה של עבודה בתחום היסטורי או ספרותי וכן כאשר מדובר בסרט או הצגת תיאטרון, יהיה רישום המקור על פי הספר שממנו נקלחה התמונה, ואם מדובר בסרט או בהצגה, יהיה הרישום כמפורט בדוגמאות הבאות:

סרט:
שפילברג, ס., (במאי), (1998), להציל את טוראי ריאן, ארה"ב.

הצגת תיאטרון:
סובול, י., (מחזאי ובמאי), (1999), אלמה (מחזה), תיאטרון הקאמרי, תל-אביב.

אם מדובר במחזה או בתסריט מבלי להתייחס להצגה או לסרט עצמו, הרי שרישומו הביבליוגרפי יהיה כמאמר או כספר, על פי הדרך שבה מופיע הפרסום. גם הרצאה או ראיון ברדיו המובאים על ידי הכותב בחיבור האקדמי, אמורים להוות חלק מהרישום הביבליוגרפי, כפי שמובא בדוגמאות שלהלן:

הרצאה:
יהב, י., "כלכת ישראל לשנת אלפיים", (הרצאה), כינוס 76 - פורום עסקים מועדון בינלאומי לאנשי עסקים, מלון דן תל-אביב, 14 באפריל 1999.

ראיון ברדיו:
זאבי, ר., שיחה עם רזי ברקאי בתוכנית "הכל דיבורים", 18.8.1998.

אחד המקורות שהשימוש בהם מתרבה בשנים האחרונות הינו האינטרנט. גם כאשר מוציאים חומר עבור החיבור האקדמי מהאינטרנט, יש לצרף רישום ביבליוגרפי מדויק, כפי שניתן לראות מהדוגמה הבאה, העוסקת בתיירות לחלל:

Wolsh, E., “NASA to offer rooms with a view in orbiting hotel, Tourism Articles”,
wysiwyg://21/http://www.spacevoyages.com/art3.html

הצגה מפורטת ובהירה של רשימת מקורות ביבליוגרפיים ניתן לראות בנספח A.

רישום ביבליוגרפי שונה בתחומי ההיסטוריה, המשפטים והאמנות

בתחומי ההיסטוריה, המשפטים ובחלק מהמקומות גם בחיבורים אקדמיים העסוקים באמנות, נהוג לרשום את המקורות באופן שונה במקצת, כפי שיפורט להלן:




היסטוריה:
לעומת הדוגמאות שהצגתי לכתיבת ספר, הרי שבהיסטוריה נכתב קודם שמו של המחבר, לאחר מכן שם הספר, מודגש בקו, לאחר מכן שם ההוצאה, העיר ולבסוף השנה. בין פריט לפריט מופיע פסיק.

לגבי שם המחבר, נהוג במקצועות ההיסטוריה לרשום קודם את שמו הפרטי של המחבר, כאשר לעיתים מקפידים המרצים לרשום את שמו המלא. למרות זאת, יש לזכור שהרשימה נערכת על פי שמות המשפחה של המחברים. לגבי מאמר בהיסטוריה, הכללים זהים לאלה של כתיבת מאמרים בתחומים אחרים, להוציא את היפוך השם, כפי שניתן לראות בדוגמאות שלהלן:

ראלף ג'ורדאנו, אילו ניצח היטלר במלחמה: תכניותיהם של הנאצים אחרי הניצחון הסופי, מטר, תל-אביב, 1991.

Francoise Recanati, Meaning and Force, Cambridge University Press, Cambridge, 1987.

J.R. Searle, “A Taxonomy of Illocutionary Acts”, In: K. Gunderson, (ed.), Language, Mind, and Knowledge, Minnesota Press, Minesota,1975, pp. 39-51.

כללים אלה מתייחסים גם לרישום ביבליוגרפי של ערכים בחוגי היסטוריה של המזרח התיכון [מזרחנות], היסטוריה של עם ישראל, וכן במוסדות שונים [למשל האוניברסיטה העברית בירושלים והמדרשה לאמנויות בבית ברל] לרישום מקורות בתולדות האמנות.

הצגה מפורטת ובהירה של רשימת מקורות ביבליוגרפיים ניתן לראות בנספח B.

משפטים:
כתיבת המקורות במשפטים שונה במקצת מהכתיבה במדעי החברה, הרוח ובאמנויות, הן בשל הסתמכות רבה על תקדימים של פסקי דין והן בשל כך שפעמים רבות לא נדרשת רשימה ביבליוגרפית ומסתפקים בהערות השוליים. הדבר נובע ככל הנראה מכך שמקובל לחשוב בקהיליה המשפטית כי הפרסומים המשפטיים נהירים לכל המשפטנים ומשום כך, גם כאשר רושמים רשימה ביבליוגרפית בסוף חיבור אקדמי, קיים בדרך כלל חופש להצגת הרישום ובלבד שהדרך תהיה עקבית. דוגמה לדרך הכתיבה של מקור בחיבור משפטי מוצגת להלן:

מ' קרמניצר "חנינת השב"כ - האם עמד בית-המשפט הגבוה לצדק במבחן?" עיוני משפט יב (תשמ"ז) 595, 609.

H. st. G. Tucker Commentaries on the Laws of Virginia (Winchester, 1831), I, 6-7.

הצגה מפורטת ובהירה של רשימת מקורות ביבליוגרפיים ניתן לראות בנספח C.
ראוי לזכור כי המקורות מהווים את התשתית של החיבור האקדמי, כאשר בגוף החיבור קיים צורך בהפניות ומראי מקומות, כפי שניתן לראות בסעיף הבא.

עמוד קודם עמוד הבא

תוכן העניינים:

הקדמה
שער ראשון: החיבור האקדמי
   1 פרק א': החיבור האקדמי לסוגיו
      1.1 החיבור האקדמי הבסיסי
      1.2 הפרו-סמינריון [הפרו"ס]
      1.3 סמינריון
      1.4 עבודת המחקר
      1.5 המאמר המדעי
   2 פרק ב': מבנה החיבור
      2.1 הסגנון
         2.1.1 הכתיב
         2.1.2 תעתיקים
      2.2 החיבור הבסיסי הפרו"ס והסמינריון
      2.3 עבודת המחקר
         2.3.1 המחקר הכמותי
         2.3.2 המחקר האיכותני
      2.4 ראשי הפרקים
      2.5 המבוא
         2.5.1 הטענה
      2.6 גוף החיבור
      2.7 הסיכום
      2.8 התקציר (Abstract)
      2.9 כתיבת הקדמה
      2.10 הקדשות ותודות
      2.14 בדיקה
   3 פרק ג': מקורות, מראי מקומות והפניות
      3.1 מקורות [ביבליוגרפיה]
      3.2 מראי מקומות בגוף העבודה
      3.3 מפתחות [Index]
      3.4 רישום איקונוגרפי של יצירות אמנות
      3.5 הערות השוואתיות ואסוציאטיביות
שער שני: עבודת המחקר
שער שלישי: דרכי חיפוש מקורות
סוף דבר
ביבליוגרפיה
נספחים
2.14 בדיקה





ח ז ו ה ד ג ב א
ע ס נ מ ל כ י ט
ת ש ר ק צ פ



הקלדה
תרגום
עזרה בעבודות
שיעורי עזר
קישורים מומלצים




כל הזכויות שמורות © המדריך המלא לכתיבה אקדמית מאת אלי יזרעאלי.
אין להעתיק, לשכפל, להפיץ, להציג בפומבי או לעשות כל שימוש מסחרי במדריך.

(c) המדריך לכתיבת סמינריון   , מאגר עבודות