עמוד קודם עמוד הבא

3.2 מראי מקומות בגוף העבודה

ייחודו הבולט ביותר של החיבור האקדמי הינו בציון מדויק ושיטתי של המקורות בהם השתמש לצורך עבודתו. החיבור האקדמי אינו מסה פילוסופית ולא סיפור האמור לשעשע או להוות חומר קריאה לשמו, כי אם מהווה שלב בכלל המחקר האקדמי בארץ ובעולם.

מבחינת הכותב קיימת חשיבות רבה בציון המקור, במיוחד למקרה שמרצה יסתור את דבריו או יסרב לקבל אמירה כלשהי. זכותו של המרצה להתנגד לשימוש במקור מסוים, אך אם מקור מסוים נתמך על ידי מקור מקובל ולחילופין אם נתון מסוים אינו מוכר למרצה ויש לו חילוקי דעות עם הכותב, הרי שמראה המקום המדויק עשוי לסתור טענה זו ולסייע לכותב בביסוס דבריו.

כבר עמדתי על כך שאין אמת אחת והמחקר האקדמי בפרט כמו הכתיבה האקדמית בכלל מכילים נתונים רבים הסותרים זה את זה, כאשר כל אחד מהכותבים מבסס את התזה שלו על מקורות שונים ופירושם. כתיבת חיבור אקדמי דומה לעריכת משפט, אשר כפי שבמשפט קיימת תביעה המלווה בטענה או טענות, הן מצד התובע והן מצד פרקליט ההגנה, כך גם בחיבור האקדמי קיימת במבוא טענה החותרת להצדקת גישתו של הכותב, גוף העבודה אמור לבסס טענה זו וכמו במשפט גם בחיבור האקדמי קיימים סיכומים האמורים להציג את המסקנות.

אין ערך לסיכומים אם לא יושתתו על טיעונים מבוססים ומציני מקורות הביסוס הינם מראי המקומות שאותם יש לציין בגוף העבודה.

יש להבדיל בין טענה המביעה את דעתו של הכותב בהתאם לנתונים שבידיו לטיעון המהווה מעין ראיה של הכותב לאותן טענות.

דרך הצגת מראי המקומות (referents) הינה אוניברסלית וכוללת בדרך כלל שתי שיטות עיקריות של הצגת המקורות: אחת, בסוגריים מיד עם הבאת טיעון כלשהו או ציטוט. השניה, בהערת שוליים המצוינת במספר מיד עם העלאת טיעון כלשהו או ציטוט.

לשתי שיטות אלו וריאציות שונות ומשונות שעוד מעט נעמוד עליהן. מאידך, חשוב להכיר את תחומי הכתיבה שבהם נהוג להשתמש בכל אחת משתי שיטות אלו.
1. שיטת הסוגריים. שיטה זו הינה חדשה ונהוגה בעיקר במדעי החברה והחינוך. מקורה של שיטה זו במדע המדינה, אך בהיותה נוחה וברורה, אומצה גם על ידי חוגים שונים במדעי ברוח והאומנויות וכן בתחום מדעי הטבע והמדעים המדויקים.

שיטה זו מקובלת בעולם כולו בכל הקשור למדעי החברה, אך במדעי הרוח היא נפוצה בעיקר בספרות ופילוסופיה, כאשר כדאי לברר עם המרצה או המנחה אם אפשר להשתמש בה במידה והדבר רצוי לכותב. באוניברסיטאות שונות, כמו באוניברסיטאות תל אביב, חיפה ובר-אילן מקובל לסמן את מראי המקומות בסוגריים גם בספרות ותולדות האמנות. לעומת זאת ישנם מוסדות, כמו האוניברסיטה העברית בירושלים והמדרשה למורים ואמנות בבית ברל שבהם נהוג לציין את מראי המקומות בספרות ובאמנות דווקא בהערות שוליים. לפיכך ראוי לברר עם המרצה איזו שיטה עדיפה בעיניו ואם יש בעיניו חשיבות לדרך ציון המקורות.

עוד ראוי לציין כי גם בכתיבת המקור בסוגריים קיימות שיטות שונות, כאשר לעתים נהוג לציין את שם המחבר או המחברים ואת השנה והעמודים ולעתים נהוג לציין רק את שם המחבר/ים בצירוף השנה בלבד, כאשר אעמוד בהמשך על ההבדל בין שתי השיטות. שיטות נוספות הן מספור המקור ברשימה הביבליוגרפית וציון המספר בסוגריים, אם כי שיטה זו אינה טובה, מאחר ואינה מבהירה לקורא בצורה מיידית מי הכותב אלא אמורה לשלוח אותו שוב ושוב לרשימת המקורות. הדגמה והסבר לשיטות השונות ינתנו בהמשך לסעיף זה.
2. הערות שוליים. הערות השוליים נהוגות בעיקר בחוגים העוסקים בהיסטוריה לסוגיה, במשפטים וכן במוסדות לימוד שונים, כמו האוניברסיטה העברית או המדרשה למורים ולאמנות, גם בתחומי הספרות, האמנות ואף פילוסופיה ותחומים אחרים במדעי הרוח.

גן בהערות השוליים קיימות שיטות שונות, כאשר על פי רוב נהוג לכתוב את ההערה בתחתית העמוד שאליו היא משתייכת. קיימים חוגים או מרצים המבקשים את ההערות בסוף העבודה והדבר גם נהוג פעמים רבות בחיבורים מורחבים לתואר שני ושלישי. על מנת לבצע את כתיבת הערות השוליים, קיימת פקודה בתוכנת WORD המאפשרת הכנסת הערת שוליים בתחתית העמוד או בסוף החיבור.

לצורך כתיבת הערת שוליים ניתן לגשת עם החץ בעזרת העכבר לחלון "הוספה" ללחוץ עליו ולגלות בתוך החלון את הפקודה הערת שוליים. כאשר נפתח חלון הערת השוליים ניתן לבחור באמצעות מקש העכבר באופציה הרצויה בין הערה בתחתית העמוד לבין הערה בסוף החיבור.
בדרך כלל כתיבת הערת השוליים הינה כדרך כתיבת המקור בסוף העבודה, בתוספת העמוד. הערת השוליים, כמו גם המקור, נכתבים באופן דומה בהיסטוריה, אמנויות וכן שאר מדעי הרוח במקומות שבהם מקובל לכתוב בדרך זו את מראי המקומות. דרך הכתיבה במשפטים שונה במקצת ואעמוד עליה בהמשך.
לאחר איזכור ראשון של המקור, נהוג בדרך כלל לציין רק את שם הכותב, השנה והעמוד, אך לעתים מציינים גם את שם המקור עצמו. דוגמאות לכך אביא להלן, אך יש לזכור דבר חשוב ביותר:

כל שיטה שבה יכתבו האזכורים תוכל להיות טובה בתנאי שהשיטה תהיה
עקבית לאורך כל החיבור.

עמוד קודם עמוד הבא

תוכן העניינים:

הקדמה
שער ראשון: החיבור האקדמי
   1 פרק א': החיבור האקדמי לסוגיו
      1.1 החיבור האקדמי הבסיסי
      1.2 הפרו-סמינריון [הפרו"ס]
      1.3 סמינריון
      1.4 עבודת המחקר
      1.5 המאמר המדעי
   2 פרק ב': מבנה החיבור
      2.1 הסגנון
         2.1.1 הכתיב
         2.1.2 תעתיקים
      2.2 החיבור הבסיסי הפרו"ס והסמינריון
      2.3 עבודת המחקר
         2.3.1 המחקר הכמותי
         2.3.2 המחקר האיכותני
      2.4 ראשי הפרקים
      2.5 המבוא
         2.5.1 הטענה
      2.6 גוף החיבור
      2.7 הסיכום
      2.8 התקציר (Abstract)
      2.9 כתיבת הקדמה
      2.10 הקדשות ותודות
      2.14 בדיקה
   3 פרק ג': מקורות, מראי מקומות והפניות
      3.1 מקורות [ביבליוגרפיה]
      3.2 מראי מקומות בגוף העבודה
      3.3 מפתחות [Index]
      3.4 רישום איקונוגרפי של יצירות אמנות
      3.5 הערות השוואתיות ואסוציאטיביות
שער שני: עבודת המחקר
שער שלישי: דרכי חיפוש מקורות
סוף דבר
ביבליוגרפיה
נספחים
2.14 בדיקה





ח ז ו ה ד ג ב א
ע ס נ מ ל כ י ט
ת ש ר ק צ פ



הקלדה
תרגום
עזרה בעבודות
שיעורי עזר
קישורים מומלצים




כל הזכויות שמורות © המדריך המלא לכתיבה אקדמית מאת אלי יזרעאלי.
אין להעתיק, לשכפל, להפיץ, להציג בפומבי או לעשות כל שימוש מסחרי במדריך.

(c) המדריך לכתיבת סמינריון   , מאגר עבודות